The law is that even during the time it is permitted - בדין הוא דאפילו תוך זמנו מותר
Summary:
רש"י maintains (acording to ר"י) that חמצו של נכרי is מותר באכילה even during פסח, while תוספות maintains that it is מותר באכילה only after פסח however during פסח it is only מותר בהנאה not באכילה.
Who is ‘some say’; Rabi Nechunyoh - מאן יש אומרים רבי נחוניא
Summary:
Regarding מעילה even though there is no קלב"מ for the חיוב מיתה, nevertheless there is a קלב"מ regarding חמץ, however regarding תרומה there is no קלב"מ even by כרת since תשלומי תרומה are לכפרה. Alternately, we follow the ruling of the רבנן that there is no חיוב מיתה by מעילה במזיד.
Summary:
The rule of קלב"מ applies even when one is a שוגג. Usually קלב"מ does not exempt from a קרבן except by אשם מעילות which is dependent on the payment of the קרן וחומש.
We do not redeem the Kodshim, etc. - אין פודין את הקדשים וכולי
Summary:
The dispute whether מן התורה we may be פודין את הקדשים להאכילן לכלבים is only by קדושת הגוף, however by קדושת דמים all agree that מה"ת we may be פודין. However מדרבנן it is אסור להאכילן לכלבים. When the רבנן forbid something בהנאה it is deemed worthless, even regarding תורה laws. This restriction of אין פודין is only if the item is אסור מחמת עצמו; however if it is only אסור because of a ספק there is no law of אין פודין.
Summary:
The value of הקדש is assessed at its current state, not what it will be worth after it changes (by being burnt, etc.) even if we maintain דבר הגורם לממון כממון דמי. Alternately we consider its value when it is burnt (provided it is a שוה פרוטה).
