 |
Amud 24aתוס' ד"ה ואםואם אינו ענין לאכילה – And if it is not appropriate for eating Summary: How could the גמרא have thought that the פסוק of באש ישרף should apply for איסור אכילה by other איסורים, when the תורה only mentions באש ישרף? תוס' ד"ה האהא אין לוקין על לאו שבכללות – But there are no lashes for a general prohibition Summary: The implicit לאו of לא יאכל כי קודש הוא (namely that כל שבקודש פסול וכו' לא תעשה) is considered a לאו שבכללות; however the explicit לאו of this פסוק concerning נותר (and פיגול [by way of a גז"ש]) is not a לאו שבכללות, and there is a חיוב מלקות. תוס' ד"ה אםאם אינו ענין לגופו דאתי בקל וחומר ממעשר –If it is not necessary for itself, for it can be derived through a קל וחומר from מעשר Summary: The לא יאכל is extra because we can derive רביעי בקודש from באש ישרף. תוס' ד"ה הקישאהקישא הוא – It is a היקש Summary: The היקש of מע"ש to קדשים teaches that there is a לאו for הנהנה מקדשים טמאים (but not for איסור אכילה which can be derived directly from the פסוק). תוס' ד"ה דכתיבדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך – As it is written; ‘You cannot eat in your gates’ Summary: By not concluding with a pluralistic prohibition of לא תוכל לאכלם, but beginning instead without a pluralistic prohibition, enables us to ascribe an individual לאו to each of the enumerated items. |
